#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קו. 1 מנה לי בידך (במלוה ובפקדון) והלא אומר אין לך בידי ונשבע ואח&quot;כ באו עדים האם חייב לשלם ומדוע?<p dir=""rtl"">[ומה הדין בהודה מעצמו?]</p>"	"אמר רב הונא אמר רב שפטור דכתיב &quot;ולקח בעליו ולא ישלם&quot; כיון שלקחו הבעלים שבועה אין משלמים ממון, וה&quot;מ שהשביעו אותו הדיינים ונשבע בב&quot;ד. <p dir=""rtl"">רב נחמן לא ס&quot;ל הא דרב והאי קרא מוקים ליה לכל הנשבעין שבתורה נשבעים ולא משלמין.</p><p dir=""rtl"">אמר רבא מסתברא מילתא דרב במלוה דלהוצאה ניתנה, אבל פקדון ברשותיה דמריה קאי, והאלהים אמר רב אפי' בפקדון דהאי קרא בפקדון כתיב. </p><p dir=""rtl"">עוד אמר רבא לא אמר רב אלא בטען אבד ובאו עדים אבל בטענת גנבה חייב ככל טוען טענת גנבה, ובאבד נמי אם הודה מעצמו מודה רב שמשלם שהרי חייבה אותו תורה בקרן חומש ואשם [רב אשי ר&quot;ל שרב אמר אף בהודה אבל אין ראייתו מוכחת].</p>"	בבא קמא קו.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קו: 1 הטוען טענת גנבה באבדה וטבח ומכר האם משלם דו&quot;ה ומנין?	"ר' חייא בר אבא אר&quot;י שמשלם דו&quot;ה. למ&quot;ד דקרא דאם ימצא בידו הגנבה וקרא דואם לא ימצא חד בגנב וחד בטוען טענת גנב הוקשו זה לזה ואין משיבים על ההקש. למ&quot;ד שניהם בטוען טענת גנב נלמד מרבוי 'ה'גנב.<p dir=""rtl"">[מה ששנינו היכן שורי וכו' משלם כפל - י&quot;ל שאכלו נבלה, ויתכן עוד תירוצים שאינו מחוייב בהם על הטביחה.]</p>"	בבא קמא קו:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קו: 2 הטוען טענת גנבה באבדה האם משלם את הכפל, ומה הדין קיבל פקדון מקטן וטען בו טענת גנבה, ומדוע?	"אמר ר' חייא בר אבא אמר ר&quot;י הטוען טענת גנבה באבדה חייב בכפל, דכתיב &quot;על כל אבדה אשר יאמר וגו'&quot;.<p dir=""rtl"">גבי נתינת קטן שנינו &quot;כי יתן איש&quot; דוקא איש שנתן ולא קטן, ואפ' אם התביעה היתה כשהוא גדול דכתיב &quot;עד האלהים יבא דבר שניהם&quot; הוקש נתינה לתביעה. לסתמא דגמ' אליבא דרחב&quot;א י&quot;ל דוקא שאכלו נמי כשהוא קטן, אבל אם אכלו כשהוא גדול לא גרע מאבדה וחייב כפל, ותני עד שתהא אכילה ותביעה שווין. רב אשי אמר נתינת קטן גרועה מאבדה דלא אתיא מכח בן דעת, ולעולם אינו חייב עליה. </p>"	בבא קמא קו:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קו: 3 הטעון טענת גנבה בפקדון האם מתחייב רק כשהודה במקצת וכפר במקצת ומנין?<p dir=""rtl"">[מה טעם אמרה תורה מודה במקצת ישבע?]</p>"	"אמר ר' חייא בר אבא אר&quot;י אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה במקצת דכתיב &quot;כי הוא זה&quot;. <p dir=""rtl"">ר' חייא בר יוסף חולק ואומר עירוב פרשיות שנו כאן, ורק בהלווה בעינן מודה במקצת. כדרבה, שביאר הטעם שחייבה תורה שבועה במודה במקצת - חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, והאי בכולי בעי דנכפריה, והאי דלא כפריה משום דאין אדם מעיז פניו, ובכולי בעי דלודי ליה, והאי דכפר ליה במקצת סבר אי מודינא ליה בכוליה תבע לי בכוליה, אישתמיט לי מיהא השתא אדהוו לי זוזי ופרענא, אבל במפקדון שהוא מעיז אפ' כפר בהכל חייב שבועה.</p>"	בבא קמא קו:		
